מהרגע שבו אנו עושים את הצעד הראשון לכיתה א', אנו נכנסים למסגרת הלימודית הפדגוגית בישראל. לאחר לימודי החובה שמסתיימים לאחר 12 שנה בסיום התיכון נפתחת בפנינו האפשרות ללכת ללמוד תואר.

 

לימודי תואר להבדיל מלימודי חובה של התיכון שונים במהותם כי מטרתם להכשיר אותנו למקצוע של ממש, כיום קיימת תופעה נרחבת של תלמידים אשר סיימו תיכון ומחליטים לקחת את הסיכון בעולם שבחוץ ללא לימודים אקדמאיים וללא תואר.

 

לצאת לעולם שבחוץ ללא תואר אקדמאי שם אותנו במצב שבו נסגרות בפנינו לא מעט דלתות. כל תפקיד משמעותי וניהולי דורש תואר אקדמאי. לעיתים החברות אף אינן שמות את הדגש על טיב התואר, אלא על עצם קיומו.

 

כאשר קיבלנו תואר אקדמי ולא חשוב באיזה מקצוע, אנו למעשה מציינים משהו על האופי שלנו, על ההשקעה שלנו, הסבלנות היכולת ללמוד ולהתמיד. קבלת תואר מקנה לנו יתרונות רבים על המתמודדים השונים בשוק העבודה גם שלא במקצוע התואר שלנו.

 

כאשר בחרנו שלא ללמוד תואר, ולא ללמוד באוניברסיטה או מכללה, בין אם זה כי לא רצינו להתמודד עם מבחן פסיכומטרי או כי פשוט לא היה לנו אורך רוח ללימודים לאורך 4 שנים ללא שכר מיידי בצידם - יש לכך השלכות. ישנן מוסדות רבים שלא יעסיקו אותנו ללא תואר. מדרגת השכר שלנו תיעצר כמעט לחלוטין לאחר השלב הראשון או השני.

 

דרגים ניהוליים כמעט בכל חברה הם בעלי תואר, אחד מתנאי הקבלה בתאגידים גדולים בשוק הם לימודי תואר כזה או אחר. אין זה אומר שלא נוכל להצליח בחיים ללא תואר, הרבה עסקים עצמאיים ובעלי עסקים עצמאיים הם ללא תואר.

 

בדרך כלל מוסדות אקדמאיים שונים המלמדים תארים, דורשים תנאי קבלה מינימאליים. תעודת בגרות מלאה, 12 שנות לימוד (בחלק מהמוסדות) וציון פסיכומטרי ברמה כזו או אחרת. אנשים אשר בוחרים שלא לעשות תואר בדרך כלל בוחרים כך כי אין באפשרותם למלא את אחד התנאים.

 

מהיכרות אישית יצא לי לשמוע לא פעם על אנשים שלא למדו לתואר רק החשש ממבחן פסיכומטרי. כמובן שישנם מוסדות שלא דורשים בחינה כזו אך מוסדות אלה יקרים בהרבה מאוניברסיטאות מורשות.

 

השלמת בגרויות ומכינות אקדמאיות קיימים בכדי לסייע לנו להשלים את הפערים שחסרים לנו בכדי להתקבל, אך לא פעם אנו רואים שסטודנטים וסטודנטיות פורשים באמצע המכינה או לא מצליחים לעבור אותה ואינם ניגשים שנית.

 

השוק קיום רווי בבעלי תארים ויש מקצועות שתואר ראשון לא יסייע ויש צורך ללמוד אף לתואר שני, מה שמעלה את רף הקבלה בצורה משמעותית.

 

 

מי שרוצה להימנע מלימודי פסיכומטרי ובכל זאת לגשת ללימודים אקדמאיים – יש לו אפשרות..

 

מכללה היא האופציה היקרה ביותר ללימודים בארץ אך בחלק מהמכללות או הפקולטות הפחות מבוקשות היא אינה דורשת ציון פסיכומטרי. במידה ונרצה נוכל לעשות תואר במחיר שלא פחות מ 28,000 שקל לשנת לימוד. כמעט כפול משנת לימודים באוניברסיטה.

 

אחד השיקולים ללמוד במכללה ולא באוניברסיטה יכולים להיות מגוונים, החל משם המכללה אם היא נחשבת למקצוע אותו נרצה ועד לאי הרצון שלנו לגשת לפסיכומטרי או שאולי רף הקבלה נמוך יותר.

 

סטודנטים מן המניין בדרך כלל יבחרו אוניברסיטה מפאת שכר הלימודים הנמוך וההטבות המגיעות לסטודנטים הכוללות מלגות והטבות שונות במגוון מקומות. הנחות סטודנטים, תנאים נוחים בבנק ועוד.

 

בסופו של דבר נוכל תמיד לדעת שאם נרצה ללמוד אחרי גיל 30 חלק מהתנאים בטלים. לימודים אקדמאיים לאחר גיל 30 הם עם תנאים קלים יותר, בכדי לעודד אנשים בגיל מבוגר יותר גם ללמוד ולהשכיל ולהוציא תואר.

 

התנאים בטלים גם בכדי להקל על איש משפחה עם ילדים בלימודים, כהורים אנו יכולים לדמיין איך זה יהיה לנסות לעשות פסיכומטרי כאשר אנו מפרפרים בין הפעלות לילדים, לקניות, לניהול העסק.

 

קשה לדמיין אבא עם מנשא לתינוק נכנס לעשות בחינה פסיכומטרית של 5 שעות, ובטח שלא לשכור בייביסיטרים לנהל את העסק ואת המשפחה בזמן ניסיון ללמוד תואר, לכן התנאים כמעט כולם בטלים ויש תנאים מינימאליים ביותר לקבלה.

 

מה שחשוב הוא לדעת להסתכל קדימה. צריך לשקלל את העלות של לימודי פסיכומטרי והמאמץ להתקבל לאוניברסיטה, יחד עם היתרונות של מציאת עבודה ומדרגות שכר גבוהות יותר, לאלו שכן עברו את המשוכות האלה והוציאו תואר ראשון אוניברסיטאי.